אוטוטוב אלג'ם ניסים בע"מ נ' קרדן רכב בע"מ

החלטה

בהחלטה זו אתייחס להליכים שננקטו בתיק, ואבהיר מה עומד כיום על הפרק ומה טעון ביצוע.

סקירת הליכים עיקריים:

ביום 14.4.13 הוגשה תביעה כספית (הפסדים – השתתפות עצמית) ע"ס 1,687 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בגין תאונת דרכים מיום 20.2.11 בה מעורבים רכבי שני הצדדים. יצוין כי כתב התביעה נסמך על קביעה שיפוטית בשאלת האחריות בתאונה (פס"ד מיום 2.7.12 בתביעה בתא"מ (שלום ראשל"צ) 53092-05-11), קביעה לפיה התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 50% מנזקה. עוד יצוין כי, למרות ההצהרה בכתב התביעה על זכאות ל-50% מהפיצוי, נראה כי התובעת תבעה פיצוי בשיעור של 100% (מלוא דמי ההשתתפות העצמית ששילמה בסך 1,687 ₪, עפ"י אישור ההפסדים מיום 30.3.11 שצורף לכתב התביעה).

ביום 6.6.13 הגישה הנתבעת כתב הגנה, ובו טענה טענות קשות מאוד כנגד התובעת ותביעתה: "תביעה זו היא דוגמא לתביעה שלא היתה צריכה לראות אור יום ואין אלא להצטער שתביעה זו מוגשת" (לשון סעיף 5 לכתב ההגנה). נטען כי הנתבעת ביקשה לשלם לתובעת את המגיע לתובעת (50% מנזקה), ולראייה צורף מכתב תגובה מיום 27.1.13 ששלחה מחלקת התביעות של הנתבעת לב"כ התובעת ובו הצעה לפיצוי בסך 843 ₪ (מחצית מסכום דמי ההשתתפות העצמית הנ"ל). ועוד נטען, כי התובעת, במקום להיענות להצעת הפיצוי, בחרה בחוסר תום לב להגיש התביעה שבנדון. עוד נאמר בכתב ההגנה, כי הנתבעת מעבירה לתובעת את סך הפיצוי המוצע הנ"ל (843 ₪).

ביום 18.5.14 התייצבו ב"כ הצדדים לישיבה מקדמית (ראשונה) בתיק בפניי. יצוין כי, בכל תקופת הכמעט שנה שחלפה מאז הגשת כתב ההגנה ועד למועד הישיבה, לא מצא איש מבעלי הדין לדווח לתיק על ההתפתחויות, חרף המחלוקת המיוחדת הנ"ל. ראוי אולי לציין גם כי התובעת לא מצאה להגיש כתב תשובה על טענות ההגנה הקשות שהועלו כנגדה. באותה ישיבה הודיעו הצדדים כי המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא בשאלה האם התובעת זכאית להוצאות לטובתה (בכך למעשה יש להסיק שהנתבעת זנחה טענתה בכתב הגנתה, כי היא זו שזכאית להוצאות מהתובעת). בנסיבות אלו, ומשהצדדים הודיעו כי העובדות והראיות מוסכמות ואין צורך בשמיעת ראיות, הוריתי לב"כ הצדדים להגיש בתוך 7 ימים "הודעה משותפת ומוסכמת שבה יפרטו את כל העובדות והראיות הרלוונטיות, וכן יציינו שלא מבקשים מביהמ"ש להכריע בעובדות בעובדות אלא מסכימים שביהמ"ש יכריע בשאלת ההוצאות שנרשמה בפרוטוקול על פי תוכן התיק ועל פי ההודעה המשותפת שתוגש".

מששני הצדדים לא קיימו אחר החלטתי הנ"ל מיום 18.5.14 ולא הגישו דבר לתיק, נתתי ביום 5.6.14 החלטה יזומה שבה ביקשתי מהתובעת להודיע בתוך 3 ימים מדוע בנסיבות לא ראוי למחוק התביעה מחוסר מעש.

בתגובה, הגישה התובעת ביום 5.6.14 מסמך שהוכתר כ"סיכומים" מטעם התובעת, ובו פירוט עובדות וראיות נטענות מטעם התובעת בלבד.

בעקבות "סיכומים" אלו, נתתי ביום 5.6.14 החלטה שבה הבהרתי שלא היה מקום להגשת סיכומים מעין אלו, "אלא נדרשה הגשת תשתית עובדתית וראייתית מוסכמת, ולא חד-צדדית".

ביום 8.6.14, ובעקבות החלטתי האחרונה הנ"ל, הגישה התובעת הודעה לפיה החלטתי בשעת הישיבה הנ"ל כנראה לא הובנה כראוי ע"י הצדדים והצדדים מתקשים לפעול לפיה, וביהמ"ש התבקש "על מנת להקל עם הצדדים ולייתר ניירת, לראות בכתב הסיכומים רשימת פלוגתאות ומוסכמות בראי התובעת ולהורות כי על הנתבעת להשיב עליהם".

יצוין כי הנתבעת לא הגישה דבר לתיק, מאז ישיבת יום 18.5.14.

הכרעה

ככל שהחלטתי הנ"ל שניתנה בתום הישיבה המקדמית בפניי ביום 18.5.14 אכן לא הייתה מובנת, אין לי אלא להצטער על כך. לטעמי, ההחלטה מובנת ושיקפה את רצון הצדדים. אך אם הצדדים בוחרים כיום לסטות מההסכמה הדיונית עליה דיווחו בישיבה, אתיר זאת להם ולא אכבול אותם לאותה הסכמה.

עם זאת, חוששני שלא אוכל להיעתר לבקשתה האחרונה הנ"ל של התובעת. אסביר: מבחינה משפטית, לא קיימת כל דרך שלישית כפי המוצע ע"י התובעת. בהינתן מחלוקת עובדתית (והשאלה אם התובעת נהגה בחוסר תום לב כשהגישה את תביעתה כרוכה בהחלט גם בבירור עובדתי: מה כללו המגעים בין הצדדים עד להגשת התביעה המשפטית שבנדון? מי פנה למי" ומתי? וכיצד? ובאיזה תוכן פנייה? וישנם כמובן גם מסמכים רלוונטיים שונים, שגם אותם יש להציג), ניתן להכריע בה באחת משתי הדרכים הבאות: בדרך של שמיעת ראיות (עדים שיעידו על הפעולות שבוצעו, בצירוף מסמכים) או בדרך של הצגת עובדות וראיות מוסכמות (והכוונה היא להסכמה גורפת על כל העובדות והראיות). בדיון בפניי נטען שקיימת הסכמה דיונית כזו, ולכן לא נחוצה שמיעת ראיות, אך כעת מתברר שלא קיימת הסכמה כזו, ולכן אין מנוס משמיעת ראיות, והגשת "סיכומים" ומסמכים ועובדות שלא בדרך של עדויות וראיות כדין, לא יכולה להתקבל ולהספיק.

המשאלה של התובעת "לייתר ניירת" היא גם משאלתו של ביהמ"ש, אך משהתובעת מבקשת מביהמ"ש להכריע בפלוגתא, לא ניתן להכריע בה, אלא בדרכים שפורטו, שמצריכות "ניירת".

לכן:

יודיעו הצדדים (בבקשה בהודעה משותפת ומוסכמת) בתוך 7 ימים האם הם מסתדרים ביניהם, או שעדיין מבקשים הכרעה שיפוטית, כאשר אם מבקשים הכרעה שיפוטית, אורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית של כל עדיהם (סימולטנית) וקבע התיק לישיבת הוכחות.

ההחלטה תישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: